מדינת ישראל נ' מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

החלטה

בפני בקשה למחיקת התביעה על הסף תוך חיוב בהוצאות .

התביעה הוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבעת לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכב ממשלתי שעה שנסע בכביש מספר 1 לכיוון ירושלים . התובעת טענה כי הנתבעת , בתוך הגוף הממונה על תחזוקת הכבישים בארץ התרשלה בכך שלא קיימה את חובתה לשמור על הכביש נקי, ולא ניקתה או לא ניקתה במועד שמן שנשפך על הכביש , וגרם להחלקת הרכב והינזקותו .

הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן בקש למחיקת התביעה על הסף בטענה כי התובעת לא קיימה את חובותיה על פי התקנות במסגרת קיום הליכים מקדמיים.

התובעת הגישה תגובה ובה הביעה את עמדתה כי היא מסכימה , לאחר שבדקה את כל המסמכים שהתקבלו , כי התביעה תימחק, אך התנגדה לתשלום הוצאות.

נימוקי ההתנגדות של התובעת לתשלום הוצאות הם כי מדובר בתביעה המתנהלת בין שני גופים ממשלתיים , וכי למעשה בקשתה של הנתבעת מהווה ניסיון לא הוגן להתעשר על חשבון התובעת, כאשר למעשה מדובר בהוצאת כספים מכיס לכיס , כאשר מדובר בשני כיסים של גוף אחד הוא המדינה

כמו כן טענה התובעת כי אך מתך שגגה לא הועברה למשרד בא כוחה של התובעת הנחית היועץ המשפטי לממשלה לפיה יש ליישב סכסוכים מעין אלה " בתוך הבית " ולא דרך פנייה לערכאות , וכי ברור כי אילו נמצאו הנחיות היועץ המשפטי בידי בא כוח התובעת עובר להגשת התביעה , זו לא הייתה מוגשת

כן מפנה התובעת לפסיקה של בית המשפט העליון בה נקבע, ברמה העקרונית, כי אם התובע או בא כוחו פועל לעצור את ההליך באיבו , דרך כלל יטה בית המשפט שלא להשית עליו הוצאות.

לצערי אין בידי לקבל את עמדת התובעת .

1- העובדה כי מדובר בשני אברים בגוף אחד , או שני גופים במערכת אחת, בוודאי שהיתה ידועה הן לתובעת והן לבא כוחו שעה שהתביעה הוגשה , ואין בכך משום חידוש אשר ישנה את התשתית העובדתית עליה , או על הרקע שלה הוגשה התביעה . התובעת ידעה את הנימוק להסכמתה למחיקת התביעה עוד טרם הגשתה, ובכל זאת ובכוונה תחילה , ולא בשגגה התביעה הוגשה .

2- אי העברת הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לידי בא כוח התובעת , טרם הגשת התביעה מהווה מחדל אשר גרם לבא כוח התובעת לטעות ולא לדעת כי המדינה החליטה דרך היועץ המשפטי שלה שליישב את המחלוקות בין אגפה השונים "בתוך הבית " . מחדל זה , וגם העובדה כי לא התעוררה אצל בא כוח התובעת תמיהה , כיצד התובעת מבקשת ממנו להגיש תביעה נגד אחד מאגפיה או משרדיה , גם הוא תרם לכך כי התביעה תוגש מקום שלא הייתה צריכה להיות מוגשת .

בנסיבות אלו , ברור כי הנתבעת אשר העבירה את הטיפול בתביעה לעו"ד חיצוני, חייבת לשלם לו את שכר טרחתו עבר העבודה שביצע . שכ"ט זה ייגרם מתקציבה של הנתבעת , הממומן למעשה ע"י התובעת אך יחסר לה לשימוש ליעדים שהוקצב להם . סבורני כי אן הגיון בכך שהנתבעת היא אשר תספוג את ההוצאה לבדה .

לא נעלם מעיני כי ההליך נעצר באיבו , ומלבד ניסוח כתב ההגנה , הבקשה , וקיום שני קדמי משפט ללא עדים טרם התקיים בהליך דיון לגופו , ועל כן ההוצאות תהיינה בהתאם .

על כן אני מחליט , לבקשה הנתבעת ובהסמכת התובעת למחוק את התביעה .

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסוכם של 5000 ₪

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ב, 29 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: